יום ש', ט’ בכסלו תשע”ט
 
 
 
 
 
מיוחד ל"אתר יום ליום", לדמותו של הצדיק הרב משה פארדו זצ''ל מקים ומייסד סמינר ''אור החיים'' ועוד עשרות מוסדות תורה, 18 שנה לפטירתו.

הרב יוסף סופר \\\ מתוך מוסף שבועי עיתון ''יום ליום''.בני ברק תשכ"ב. פאתי העיר, בקצה שדה הטרשים שהשתרע הרחק מבנייניה האחרונים של העיר, עמד לו יהודי, אמנם מראהו פשוט אך עיניו צופיות היו למרחקים. מבנים חדישים ויפים הסתירו מעיניו את דיונות החול, את הפרדסים ואת השממה האמיתית שמילאה את האופק. מבנים שבהם אלפי בנותיו לומדות, שוכנות ומתעלות ברוחניות, לומדות מקצוע מרתק לחיים, גדלות וצומחות עד לעת לכתן למקום אחר – להקים בו בית משלהן, בית של תורה, בית יהודי אמיתי שאת היסודות להקמתו קנו כאן, במבנים הללו. לא בניינים של ממש היו שם ולא היו אלו בנותיו, אך הוא, בעיני רוחו הגדולה, חזה את המראה עצום המימדים ורב הפארות הזה עבור מי שנתכנו בפיו ברוב חיבה ואצילות "בנותיי". היה זה הצדיק רבי משה פארדו זצ"ל. האיש בעל החזון שבגופו ממש זכה להקים דור שלם, בתים של תורה, מבני עדות המזרח, מאדמת טרשים ידע להצמיח פירות רוחניים, על דיונות החול השכיל לרומם נפשות, האיש שההעדר לא ריפה את ידיו או הקטין את חזונו. האיש שהיה ה'אבא' של אלפי בנות "אור החיים". בתחילה עוד החזיק ר' משה בחנותו, פרנסתו הגשמית הייתה עליה ושליחותו הרוחנית התקיימה אף היא במלואה ובהצלחה רבה. בבוקר מן הבקרים השכים ר' משה וברגש עז סח לרעהו הרב הלל: "הקרוני בחלומי את הפסוק 'לך בכחך זה', אני סוגר את החנות". עיון בהמשך הפסוק הצדיק את ההחלטה "ויפן אליו ה' ויאמר לך בכחך זה והושעת את ישראל... הלא שלחתיך..." "מלאך אינו עושה שתי שליחויות", פסק רבי משה והתמסר ביתר שאת בכל ישותו ובכל עוצמת כח העשייה שלו. ביום חנוכת הבניין שברחוב רבי עקיבא קם הרב מפוניבז', הגאון רבי שלמה יוסף כהנמן זצ"ל, מקים עולה של תורה, לשאת דברי ברכה: בתוך דבריו אמר "כסבורים אתם, רבי משה, שהגעתם אל המנוחה ואל הנחלה? דעו לכם כי אין זו אלא ההתחלה". רבי משה נחרד מדבריו של חכם העדיף מנביא – ואין חכם כבעל ניסיון. אולם ברבות הימים התברר כי אכן ההמשך היה אכן קשה, קשה מאוד. בערוב שנותיו נשאל: "במבט לאחור אילו היה עתה בשנות העמידה ומתבקש ליטול את האחריות על מוסדות "אור החיים", כפי שהתבקש בשעתו, האם היה נעתר לבקשה?" "לא!", השיב בפסקנות. "הייתי פוחד"... מחברת הייתה לו לרבי משה, מחברת שכולה לב. כאמור, רבי משה ורעייתו לא זכו לצאצאים ביולוגיים (בן אחד נפטר בילדותו), אולם אלפי התלמידות, הן ובתיהן שהוקמו על אדני הטהרה, וצאצאיהן שחונכו באותה טהרה - הם שהיו עבורם בנים אמיתיים. "המלמד את בן חברו תורה כאילו ילדו", אמרו חז"ל, ומה עם מי שדואג לכל עולמו הרוחני של בן חברו, מגדל ומטפח, מנכש את הטעון ניכוש ומשקה את הטעון השקיה? על אחת כמה וכמה. באותה מחברת רושם היה רבי משה, שורה אחר שורה, את שמות התלמידות שבנו את ביתן עם בני התורה. בכל אחת מתלמידותיו ראה בת, בכל אחת מהן נטע תחושת שליחות להביא עוד בנות, להציל עוד נפשות. כמאתיים וחמישים כלות יוצאות מכאן מדי שנה בשנה, ולמעלה מעשרת אלפי בנות ובתים יהודיים לתפארת נבנו וצמחו כאן. כשנדרשו הבנות לשוחח בתקופת הרישום עם הורים לבנות המסיימות כיתה ח', טענה אחת מהן כי חוששת היא מאי הנעימות הכרוכה בכך. כמענה גילה ר' משה מצפונות לבו וסיפר: דעי לך, שאין זה נעים עבורי להתדפק על דלתות נדיבים, ולבקש את עזרתם. אין זה קל לכתת רגליים, אבל פעמים רבות קורה שאני מכתת רגלי ומגיע לכתובת, מצלצל בפעמון ובלבי תפילה: 'יהי רצון שלא יהא בבית, שיודיע שאינו יכול לקבלני לשיחה. שייחסך ממני המאמץ הרגשי, ייחסכו ההשפלה והביזיון...' הוא יזם והקים מוסדות רבים, עולם תורה ספרדי של ממש, אך לא ביקש שהכול ימותג תחת שמו או שם מוסדותיו. לא רבים יודעים זאת, אך בכל רחבי בני ברק מצויים בנייני תורה רבים שהוקמו על ידו, עדות לעובדת היותו העושה והמעשה המרכזי בהקמתו של עולם תורה. הנה רשימה (לא מלאה) של ישיבות, תלמודי תורה ומוסדות שהוקמו על ידו או בסיועו המלא: בית שמעיה, אור דוד, אוצר התורה, אור התורה, קול יהודה, שערי תשובה וחיים, תורה תמימה, עטרת משה, תורת חיים, אוצר החיים, אור חדש, נתיב אור, מגן הילד, נזר התורה, ועוד רבים. אפילו בשכונת התקווה הוא דאג למימון עבור בנין תלמוד תורה ששכן בצריפים. גם בטבריה ובעוד ערים סייע והקים יזם עודד וטיפוח כל פעילות רוחנית אפשרית. גם בהקמת רשתות המתיבתות היה היוזם והמבצע. די לנו אם נשתמש בהקשר זה בהגדרתו של הגר"ש בעדני שליט"א, כפי שנאמרה בהזדמנות כלשהי לנדיב ר' משה רייכמן: "כסבורים אתם שרבי משה פרדו היושב לפניכם הוא עסקן המבקש להתרימכם למפעלו? טעות בידכם: רבי משה אינו עסקן, רבי משה הוא מהפכן". הנדיב נדרך, והגר"ש בעדני הסביר: "לפני עשר שנים, כאשר בני ישיבה ספרדים ביקשו לבנות את ביתם ולהקים בית של תורה, לא נמצאו עבורם נערות שתסכמנה לכך. נכנס רבי משה לעובי הקורה והקים את קריית אור החיים, עתה מסיימות מאות נערות את לימודיהן כשכל רצונן לבנות בית של תורה ולעזור לבעליהן בהתעלותם בתורה! רבי משה חולל מהפך והוא הצליח כל כך עד שהגלגל התהפך, ואין כיום די בני תורה ספרדים עבור מאות הבוגרות... שוב נחלץ רבי משה ונכנס בעובי הקורה. נטל על עצמו הקמת רשת מתיבתות שיחנכו את הנערים הספרדים לקראת המשך לימודיהם בישיבות הקדושות. המתיבתא הראשונה נוסדה בתשכ"ג וכעבור שנתיים נפרשה כבר רשת של עשרים ואחת מתיבתות, ובהן כאלף ומאתיים נערים". ומי מסוגל להיוותר אדיש מול להט מהפכני שכזה? מספר התלמידות: 1170. מספר מורות: 286. שטח כולל: 25 דונם. בוגרות משנת תשי"ג ועד היום: כ-12,000. מספר כיתות: 70. 1000 מקומות לינה. 4 פנימיות. מלבד זאת כולל הקמפוס: כולל אברכים, אודיטוריום, מעון, חדרי אוכל, מטבחים, מרפ"ד, ספריות, בית חוגים, בתי מלאכה הרב פרדו הסתלק לעולמו לאחר מחלה קשה, דווי גוף אך שבע בעשייה ברוכה. בהלווייתו הוזכרו דברי הגמרא לפיהם "רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים, והלל מחייב את העניים" - רבי משה מחייב את כולם, את כולנו: לעשות הכול במסירות, בשלמות, בלהט והתלהבות, לעשות הכול לשם שמים, להאדרת כבוד שמים. נדמה שסודו הגדול היה בכך שהכול נעשה אצלו לשם שמים. בקדושה אמיתית. די אם נציין את הסיבה לבחירת שמו של המוסד על שם האור החיים הקדוש – היה זה בעקבות הסיפור על הבעל שם טוב שהצהיר כי את כל מעלותיו של ה'אור החיים' הקדוש יש גם ביכולתו להשיג – מלבד אחת: ביום שישי אחר הצהריים, לאחר שנטהר ונתעטף בטלית ודומה למלאך השם צבקות, אומר האור החיים הקדוש שיעור בפני נשים – זאת איני יכול לעשות. כמה נאים הדברים למוסד הקדוש הזה שבו מתעטפים בקדושה ומקנים לבנות עם ישראל שיעורי חיים על פי דרך התורה. על לשונו של הרב פרדו הייתה שגורה האמרה: "מי שלמדה באור-החיים תזכה שיהיה לה אור - כל החיים".

 
 
כתבות
עיתון יום ליום  
מגזין  
ראיונות  
תחקירים ומיוחדים  
מוסף מרגלית  
עונג שבת  
מוניציפלי  
יום ליום
גליונות
טורים אישיים ודעות
הלכות
פרסומות
פורום
קמפיין בחירות